ההתנדבות במדינת ישראל היא החלה עוד לפני הקמת המדינה, עם גלי העלייה לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בתקופה זו, התנדבות הייתה חלק בלתי נפרד מהמאבק להקמת התיישבות יהודית בארץ ישראל, ובמיוחד בפיתוח המושבות והקיבוצים. מתנדבים פעלו במגוון תחומים, כולל חינוך, חקלאות ובריאות, תוך שהם מספקים תמיכה חיונית לקהילות המתהוות. עם הקמת מדינת ישראל ב-1948, עבודה בהתנדבות קיבלה משנה תוקף. המדינה הצעירה חוותה קשיים רבים, כולל קליטת עלייה המונית, מלחמות ואתגרים כלכליים. ההתנדבות הפכה לאמצעי חשוב לגיוס משאבים ולתמיכה בחיילים ובמשפחותיהם. בעשור הראשון לקיום המדינה, עמותות רבות הוקמו כדי לסייע לקלוט עולים ולהעניק להם תמיכה חברתית וכלכלית. בשנות ה-60 וה-70, ההתנדבות במדינת ישראל עברה שינוי משמעותי. בעשור זה, החלה להתפתח המודעות לחשיבות ההתנדבות כדרך לחיזוק הקהילה. עמותות שונות, כמו "הדסה" ו"ידידי צה"ל", החלו להציע מגוון רחב של פעילויות התנדבותיות. במקביל, החלה להתפתח רוח ההתנדבות בקרב בני נוער, עם תוכניות שמקדמות ערכים של נתינה ושירות. בשנות ה-80, עם הקמת תוכניות כמו "שירות לאומי", התנדבות הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים במדינה. צעירים יכלו לבחור להתנדב במגוון תחומים, כולל חינוך, רווחה ובריאות. תוכניות אלו לא רק תרמו לשירות הקהילה, אלא גם סייעו לבני הנוער לפתח כישורים חשובים ולהכיר תרבויות שונות. בשנות ה-90 וה-2000, ההתנדבות במדינת ישראל קיבלה ממד חדש עם הגעת עולים ממדינות שונות, העולים החדשים הביאו עימם תרבויות שונות, והשפיעו על התנדבות בקהילותיהם. עמותות רבות החלו להתמקד בקליטת העולים ובסיוע להם להשתלב בחברה הישראלית. בשנים האחרונות, ההתנדבות במדינת ישראל הפכה לתופעה רחבה ומגוונת. עמותות רבות פועלות במגוון תחומים, כולל סביבה, זכויות אדם, בריאות, חינוך ותמיכה בקבוצות מוחלשות. בנוסף, בעקבות אתגרים חברתיים וכלכליים, ההתנדבות בקהילה הפכה גם לכלי חשוב להעצמת קהילות ולתמיכה במי שזקוק לכך. לסיכום, ההיסטוריה של ההתנדבות במדינת ישראל היא סיפור של התפתחות, שינוי וחדשנות. מהימים הראשונים של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ועד היום, ההתנדבות לא רק סייעה לקהילה, אלא גם תרמה לעיצוב הזהות החברתית והתרבותית של המדינה. ההתנדבות נותרה ערך מרכזי בחברה הישראלית, שממשיכה לחזק את הקשרים בין אנשים ולקדם ערכים של סולידריות ושיתוף פעולה.

"מסע זהות וחוסן לנוער" היא יוזמה המיועדת לנוער, במטרה לסייע להם לפתח את זהותם האישית והחברתית, כמו גם לחזק את החוסן הנפשי שלהם. תוכניות מסוג זה מתמקדות בשיפור הכישורים החברתיים, הרגשיים והקוגניטיביים של בני הנוער, ומספקות להם כלים להתמודד עם האתגרים שמעמידה בפניהם החברה המודרנית במדינת ישראל. המרכיבים המרכזיים של מסע זהות וחוסן לנוער כוללים: 1. פיתוח זהות : תוכניות אלו מסייעות לנוער להבין את הזהות האישית שלהם, כולל ערכים, אמונות ומטרות חיים. תהליך זה כולל חקר עצמי, דיונים קבוצתיים ופעילויות שמקדמות רפלקציה עצמית. 2. חיזוק חוסן נפשי : התוכניות מציעות כלים להתמודדות עם לחצים, חרדות ואתגרים יומיומיים. זה יכול לכלול טכניקות לניהול סטרס, פתרון בעיות והגברת הביטחון העצמי. 3. כישורים חברתיים : בני הנוער לומדים לפתח כישורים בין-אישיים, כמו תקשורת אפקטיבית, עבודה בצוות והבנת רגשות של אחרים. זה חשוב לבניית קשרים בריאים ולשיפור מערכות יחסים. 4. תמיכה חברתית : במהלך המסע, בני הנוער מקבלים תמיכה מקבוצת השווים שלהם, מנטורים ומנחים, דבר שמסייע להם להרגיש שייכים ומובנים. 5. פעילויות חווייתיות : התוכניות כוללות פעילויות חווייתיות כמו סדנאות, טיולים, פעילויות חוץ ואומנות, שמקדמות את ההבנה העצמית והקשרים החברתיים. 6. העצמה : המטרה היא להעניק לנוער את הכלים והביטחון הנדרשים כדי להיות פעילים ומעורבים בקהילה שלהם, ולממש את הפוטנציאל האישי שלהם. "מסע זהות וחוסן לנוער" שואף להעניק לנוער את התמיכה, הידע והכלים הנדרשים כדי להתמודד עם אתגרי החיים, לפתח את הזהות האישית שלהם ולבנות חוסן נפשי שיסייע להם בהמשך הדרך. אחים ואחיות לישראל - החמ״ל האזרחי מציגים את "מסע זהות וחוסן ישראלי" פרויקט ייחודי המיועד לבני נוער בעוטף עזה, המחבר בין חוסן אישי לערכים חברתיים. המסע מעודד תחושת שייכות ומעורבות בנעשה במדינה באמצעות אתגרים פיזיים ומנטליים המשלבים למידה מעמיקה ופעילות מעשירה.

מכתב תודה מאורית פרץ - מנהלת גן בקיבוץ מנרה אני אורית פרץ, מנהלת גן דרור בקיבוץ מנרה שפונה לגדות רוצה לספר על צוות אחיות לטף ועל הסיוע המדהים שהעניקו בהקמת הגן עבור ילדי קיבוץ מנרה. בלעדיהן, הגן לא היה מצליח לצאת לפועל בתקופת זמן כל כך קצרה, והן הצליחו להקנות לילדים ולמשפחותיהם תחושת בית וקהילה בימים לא פשוטים שעוברים עליהם.   הקמת הגן דרשה פגישות רבות, תכנון מעמיק על עיצוב הסביבה החינוכית והתאמת המבנה לראייה החינוכית ולאני מאמין שלי.   האחיות לטף היו שותפות נפלאות בתהליך הזה, והן הביאו לידי ביטוי את הידע והניסיון הרב שלהן בתחום. חשיבה יצירתית, מקצועיות רבה ונתינה ללא גבולות. בזכותן הצלחנו ליצור סביבה חינוכית שמחויבת לעקרונות של חמלה, יצירתיות וחדשנות.   השקעתן הרבה שעות של עבודה משותפת, אשר תרמה רבות לקבלת התוצר המוגמר, והן הצליחו ליצור גן שמעודד למידה, סקרנות, פעלנות, יזמות, יצרנות ושיתוף פעולה בין הילדים. העיצוב של הגן לא רק ששיקף את הראיה החינוכית שלי, אלא גם הצליח לשלב אלמנטים חדשניים ומעוררי השראה, אשר מתאימים לצרכים של הילדים ושל הקהילה כולה. מכתב תודה משירה נאמן - גננת קיבוץ נחל עוז במהלך התקופה הקשה של אירועי 7 באוקטובר הפגנתן אומץ לב, חמלה ורצון לעזור. הקדשתן שעות רבות כדי להבטיח שהתמיכה הנחוצה תגיע לאלו שזקוקים לה ביותר. וכל זה בתרומה לקהילה! למרות הלחץ והמאמץ הרב שמרתן על רוח חיובית ועל יחס אישי וחם כלפי צוות הגן ומנהלת החינוך. הפגנתן גמישות וחשיבה יצירתית כדי להתאים את הפעילות לצרכים המשתנים תוך שיתוף פעולה עם צוות הגן. אני מעריכה מאוד את המאמץ, המקצועיות והמסירות שלכן. הן מהוות דוגמה לעשייה משמעותית ולנתינה אין-סופית, גם בשעות הקשות ביותר. מכתב תודה מדנה - גננת בגן סביון בישע “רציתי להודות על כל מה שעשיתם על הכוונות הטובות, הרצון, העזרה, ההקשבה לצרכי הגן והילדים, על כך שרגשתם אותנו כל כך!! הגשמתם לנו (לצוות, לילדים ולהורים) חלום. מהרגע הראשון לקחתם ברצינות את השינוי, סרטוט, מידות,  התאמה, סחיבות, הדבקות, יופי והכל עד הפרטים הקטנים! תודה על ההכלה והסבלנות החום והאהבה כלפינו ושנדע ימים טובים יותר ותמיד נהיה מאוחדים”

בעולם החינוך לגיל הרך, גני הילדים הם הרבה יותר מסתם מבנים – הם מרחבים שמעצבים את חוויות הילדות הראשונות, את האופן שבו ילדים לומדים, משחקים, יוצרים קשרים ומפתחים את עצמם. אך האם תכנון פיזי של גן ילדים יכול להשפיע על הפדגוגיה? התשובה היא חד-משמעית: כן. ב’אחים ואחיות לישראל’ אנו פועלות מתוך תפיסה חדשנית הנקראת “עיצוב פדגוגי”. המונח מתאר תהליך תכנון שמבקש לחבר בין העקרונות הפיזיים של עיצוב מרחב לבין תפיסות פדגוגיות וחינוכיות, המתאימות לכל קהילה, גננת וילד. מהו עיצוב פדגוגי? עיצוב פדגוגי הוא גישה רב-תחומית המשלבת בין: 1. תכנון פיזי מיטבי – תכנון חללים המותאמים לגודל המבנה, לתקציב הנתון ולציוד הקיים, תוך שמירה על נוחות ובטיחות מקסימלית לילדים ולצוות. 2. התאמה אישית – שיתוף פעולה צמוד עם הגננת, הקהילה המקומית והנהלת הגן, כך שהעיצוב משקף את הערכים, הרוח והאג’נדה החינוכית הייחודית להם. 3. תמיכה בתהליכי למידה – יצירת סביבות המעודדות סקרנות, יצירתיות ועצמאות, בהתאם לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. למה זה כל כך חשוב? במהלך השנים למדנו כי אין “מתכון אחיד” לגני ילדים. כל קהילה מביאה איתה את התרבות, המנהגים והצרכים שלה, וכל גננת מגיעה עם התפיסה החינוכית הייחודית שלה. לכן, תכנון גן ילדים צריך להיות תהליך דיאלוגי שמכבד את מגוון הקולות והחזונות. לדוגמה: • בקהילות שבהן הערך של “טבע וסביבה” מרכזי, נשלב מרחבים חיצוניים גדולים עם חומרים טבעיים. • בגנים המקדמים חינוך דמוקרטי, ניצור חללים שמעודדים עצמאות וקבלת החלטות בקרב הילדים. • בגנים המיועדים לילדים שעברו טראומה, נשים דגש על פינות שקטות ותומכות המעניקות תחושת ביטחון. איך זה מתבצע בפועל? בתהליך העבודה שלנו: 1. אנחנו מתחילות בשיחות עומק עם הגננת וצוות הגן, במטרה להבין את הצרכים, החזון והאתגרים. 2. עוברות לשלב ניתוח השטח והמשאבים – כולל גודל המבנה, התקציב והציוד הזמין 3. גיבוש הקונספט העיצובי – מתוך שילוב המידע שנאסף, אנו מגדירות את הקווים המנחים לתכנון: הזרימה במרחב, פינות המשחק והלמידה, החומרים והצבעים שיתאימו לרוח הגן ולצרכי הילדים. 4. שיתוף הקהילה המקומית – כחלק מתפיסתנו, אנו שואפות לשלב את ההורים, נציגי הקהילה והצוות החינוכי בתהליך קבלת ההחלטות, כדי להבטיח שהעיצוב ישקף את הערכים המשותפים ואת זהות הקהילה. 5. ביצוע מותאם אישית – התכנון עובר לביצוע, עם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, תוך שמירה על גמישות שתאפשר שינויים והתאמות בעתיד. דוגמה מהשטח בפרויקט האחרון שלנו בקיבוץ רוחמה, גן לילדי כפר עזה, נדרשנו להתמודד עם אתגרים ייחודיים. מצד אחד, תקציב מוגבל ומבנה קטן; מצד שני, הצורך לספק לילדים תחושת ביטחון ושייכות אחרי טראומה קשה. התוצאה: תכנון שהתמקד בחללים אינטימיים וביתיים, עם פינות משחק ולמידה שמזמינות ילדים לחקור ולגלות, ובמקביל מספקות להם אזורים שקטים למנוחה והירגעות. הגן עוצב סביב חומרים טבעיים וצבעים מרגיעים, שמשדרים חמימות ומשפחתיות. הערך המוסף של עיצוב פדגוגי גישה זו אינה רק כלי לעיצוב מרחבים יפים; היא גישה שמטרתה ליצור גני ילדים שמקדמים חינוך לערכים, קהילתיות, דמוקרטיה, ואפילו שיקום רגשי עבור הילדים והקהילות שבתוכן הם פועלים. בעולם שבו חינוך הוא אחד הכלים המרכזיים ליצירת חברה טובה יותר, עיצוב פדגוגי מציע לנו אפשרות לחבר בין עולם העיצוב לעולם החינוך – ולבנות מרחבים שמשנים חיים. לסיכום “עיצוב פדגוגי” הוא לא רק שיטה, אלא השקפת עולם. זו האמונה שלנו שכל גן ילדים יכול להיות מקום שבו החינוך מתחיל עוד לפני השיעור הראשון, דרך החלל עצמו. אנחנו מזמינות אתכם להצטרף אלינו, ללמוד על הגישה הזו, ולראות איך עיצוב יכול לשנות מציאות עבור ילדים, משפחות וקהילות שלמות.

מועצה אזורית אשכול, השוכנת בדרום מערב ישראל, סמוך לגבול עם רצועת עזה, מהווה מרחב ייחודי של חקלאות, קהילה ותרבות. סיפור מועצה אזורית אשכול הוא סיפור של פיתוח, עמידות והתחדשות לאורך השנים. הקמת המועצה והתפתחותה מועצה אזורית אשכול הוקמה בשנת 1951 ונקראה בתחילה "מועצה אזורית השלושה", על שם שלושה לוחמים שנפלו באזור. עם השנים, שונה שמה למועצה אזורית אשכול, לכבודו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל השלישי, שהוביל לחיזוק ההתיישבות בנגב. במרחב המועצה התיישבו גרעיני עלייה וחלוצים שהקימו יישובים חקלאיים וקיבוצים. חזונם היה להפוך את האזור, שהיה צחיח ושומם, למרכז חקלאי שוקק חיים. בזכות נחישותם וההשקעה בפיתוח תשתיות מים, הפכה המועצה לאחת המובילות בארץ בגידולים חקלאיים איכותיים. חקלאות וחדשנות מועצה אזורית אשכול מזוהה עם הישגיה המרשימים בתחום החקלאות. התוצרת כוללת ירקות, פירות ופרחים המיוצאים למדינות רבות. לצד השיטות המסורתיות, המועצה הובילה ביישום טכנולוגיות חדשניות בחקלאות, כולל מערכות השקיה חכמות וגידולים מדויקים. בנוסף, מפעלים תעשייתיים, כגון בתי אריזה ומפעלי מזון, מספקים מקומות עבודה רבים לתושבים. קהילה ותרבות החיים הקהילתיים במועצה מבוססים על שיתוף פעולה בין היישובים, הכוללים קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. במועצה מתקיימים אירועים תרבותיים ופסטיבלים המשלבים את התרבות המקומית עם פעילויות לכל המשפחה. מערכת החינוך נחשבת למובילה, עם דגש על חינוך ערכי וטיפוח מצוינות. אתגרים והתמודדות ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, מועצה אזורית אשכול חוותה פגיעה קשה ובלתי נתפסת. כוחות טרור חצו את הגבול מרצועת עזה ותקפו יישובים במועצה, מה שגרם לאובדן חיי אדם רבים, פגיעות גופניות ונפשיות, ונזק רב לרכוש. האירוע הוביל למעשי גבורה יוצאי דופן של תושבים, כוחות הביטחון ומתנדבים שהתגייסו לסייע ולמנוע פגיעות נוספות. החיים באזור נאלצו להשתנות במהרה, עם דגש על שיקום, הגנה וחיזוק הקהילה. מערכות החוסן הקהילתי התגייסו לתמוך בתושבים, והמאמץ לשיקום המועצה ממשיך להוות דוגמה לעמידות ולכוח הרצון של הקהילה המקומית. הווה ועתיד סמיכותה של מועצה אזורית אשכול לגבול רצועת עזה הפכה אותה לחשופה לאיומים ביטחוניים. שגרת חיי התושבים הושפעה מירי רקטות ומנהרות טרור, אך למרות זאת, הקהילה מפגינה חוסן יוצא דופן. מערכת ממוגנת ופעילויות חוסן קהילתי מסייעות לתושבים להתמודד עם האתגרים. כיום, מועצה אזורית אשכול ממשיכה לשגשג כמרכז חקלאות, קהילה ותרבות. תושבי המועצה ממשיכים לפתח את האזור, תוך שמירה על ערכי ההתיישבות והקיימות. יוזמות חדשות בתחומי האנרגיה הירוקה, חינוך וחדשנות טכנולוגית מבטיחות עתיד מבטיח לדורות הבאים. מועצה אזורית אשכול היא דוגמה מופתית ליכולת האנושית להפריח את השממה, לבנות קהילה חזקה ולעמוד באתגרים, תוך שמירה על ערכים ותקווה לעתיד טוב יותר. המועצה האזורית אשכול כוללת מעל 30 יישובים המתחלקים לקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים: קיבוצים: בארי, נירים, רעים, כיסופים, נחל עוז, כרם שלום, מושבים: עין הבשור, תלמי יוסף, יבול, שדה ניצן, ישע, יישובים קהילתיים: דקל, אוהד, תלמי אליהו

הכירו את אייל מאירוביץ', בן 47 , תושב נהריה, נשוי לפנינה (52) ואבא של שחף (22) ושיר (19), נגר לפרנסתו ואומן בהוויתו. יום אחד כשכל זה ייגמר, אומר לי אייל , אני אקח את האומנות שלי צעד קדימה, אסיים לבנות את הבית בקיבוץ אילון (היום ישוב מפונה בשל קרבתו לגבול שהחיים בו נעצרו) ואפתח שם גלריה ליצירותיי. אבל עכשיו זמן לעבודה אחרת אליה צריכים להתגייס כולם, יש לנו מדינה להציל, גם בטחונית וגם חברתית. ביקשתי לפגוש את אייל במקום שהוא הכי מחובר אליו והוא הזמין אותי לנגריה והסטודיו שלו בקיבוץ יחיעם. בחוץ מתנופף דגל ישראל, חופשי בארצנו, לצידו דגל שחור המתריע על הסכנה ולצידם דגלי הארגונים שבהם הוא מאמין ובשמם הוא פועל. המון עקרונות יש בדגלים האלו מספר אייל, המדינה זה דבר ראשון, אח"כ המאבק לשמירה על עקרונותיה ולבסוף האנשים הטובים באמת שנמצאים סביבי איתם אני חולק סל ערכים משותף ברוח מגילת העצמאות והאבות המייסדים. 11 חודשים בקושי הייתי כאן אני מושקע כל כולי במאמץ הלאומי. בעוד אנחנו מדברים ואזעקה קוטעת את השיחה, אנחנו רצים למקלט הקרוב. זה עוד כלום אומר לי אייל על המדרגות היורדות למקלט, 2 קילומטר מכאן באילון, חניתה ועראמשה, זה ממש אזור מלחמה, טירוף. אחרי כמה דקות אנחנו חוזרים אל הנגרייה, המבזקים מדווחים יש פצוע קל מנפילת שברי מיירט. אז איך הגעת עד הלום? זה התחיל בהלם, נראה לי כמו כולם, לא ידעתי מה להרגיש אל מול הדבר הנורא שקרה לנו ונאטמתי, 3 ימים מול הטלוויזיה הספיקו כדי למלא אותי בזעם עצום ועצור. ירדתי לצומת כברי, הצומת שלי, והחזקתי שלט מהשלטים שהכנתי ותליתי יומיים לפני, בכתב אדום מדמם על רקע שחור, "אשם אחד" היה כתוב על השלט ופשוט התפרקתי, במשך שעתיים עמדתי שם עם השלט והתפרקתי עד שהמשטרה איימה לעצור אותי אם לא אתפנה, הייתה שם המולה גדולה של כוחות צבא שעלו צפונה וכוחות משטרה שחסמו את הצומת מחשש לחדירת מחבלים בגזרה, אווירת סוף העולם. נסעתי משם לנגריה ולא יכולתי לעבוד. באותם ימים החלו לצוץ המון חמ"לים מקומיים, של אנשים פרטיים, של ישובים ושל מועצות. אותם חמ"לים סייעו לכוחות המתרבים ולמפונים: בישלו ארוחות, סייעו בכביסות, בהצטיידות, בשינוע ובכל דבר שהיה צריך, מאמץ לאומי משותף. פניתי לאחד החמ"לים כדי לסייע ומפנייה לחמ"לים נוספים הבנתי כי חוסר התאום בין האנשים הטובים האלה שרק רוצים לעזור הוא בזבוז משאבים מוחלט והצורך לייצר בינהם תאום הוא צו השעה. מיד פניתי דרך גורם שאני מכיר למטה המאבק שהקים באותם ימים את החמ"ל האזרחי בהובלת אחים לנשק, עם מערך חירום ענק במרכז (באקספו) ובדרום (בבית קמה), עשו שם דברים מטורפים תחת אש, המדינה נתפסה במערומיה והממשלה לא תפקדה, הארגונים האזרחיים עשו את כל העבודה ואחים לנשק היו חוד החנית. כבר באותו הערב קיבלתי טלפון מדורון שחר שמונה על ידי מנכ"ל החמ"ל האזרחי להקים אופרציה מקבילה צפונית למקרה שתפרוץ מלחמה בעצימות גבוהה גם בצפון, דורון צירף אותי לצוות ההקמה של הדבר הזה, אימץ את רעיון התאום שהצעתי ונתן לי יד חופשית. אייל מנהל את חמ"ל החיילים והמרכז הלוגיסטי שעבר לא מזמן מאזור התעשייה שגיא 2000 שליד מגדל העמק למפרץ חיפה (בהתחלה היה בציפורית). אייל אומר: כאן במקום הזה עם האנשים הנהדרים שסביב , קורה כל הקסם. כולם מתנדבים. למעשה באחד עשר החודשים האלו מתחילת הלחימה עברו כאן יותר מ1000 מתנדבים, זה מטורף, האנשים הכי יפים בעולם. אז מאיפה מתחילים? זה התחיל במטבח בבית בנהריה, פתחתי טבלת אקסל, ישבתי עם הטלפון והתחלתי למפות את כל אותם חמ"לים בכל רחבי הצפון. לאחר מיפוי של 20 הראשונים כבר הבנתי מה הצרכים והתחלתי לבנות עבורם ארגז כלים שיסיע להם במשימתם, חברתי לאופרציה של מטבחים, חיברתי בין אופרציות של כביסות, קישרתי עם אופרציות של לינה ותפירה ובניתי אופרציה גדולה של שינוע מכמה אופרציות קטנות שחיברתי לאחת גדולה. קישרתי בין החמ"לים וגייסתי כל שירות שהיה בו צורך כדי לסייע לפעולתן. הארגון שהיה עסוק מעל הראש עם החזית הדרומית והמערך הענק במרכז השהה את פתיחת האופרציה הצפונית המתוכננת ואני המשכתי לבנות את המערך מהבית. בשלב מסוים זה הפך לבלתי אפשרי כי במקום להמשיך למפות ולייצר כלים, מצאתי עצמי רק מכבה שריפות ומנסה למצוא פתרונות לבעיות נקודתיות שעלו מהשטח הייתי חייב עזרה, גייסתי דסקאים שהגיעו וסייעו לי בבית ובמקביל פניתי אל דורון והמטה והסברתי שהגיעה השעה להתקדם ולפתוח חמ"ל פיזי כפי שתכננו. בסוף זה קרה ונכנסנו להאנגר ענק של 6000 מ"ר, מבנה גדול שעתיד להכיל אופרציה גדולה. במקביל לחמ"ל שלי שנקרא "דסק החוץ" הוקמו גם חמ"ל חירום, חמ"ל מפונים ומערך לוגיסטי. במסגרת דסק החוץ, המשכנו אני והצוות שהתגבש, למפות, לקשר ולתת שירות לעשרות חמ"לים מקומיים בצפון (בשיא הגענו למעל 80 חמ"לים), כך נולדה "קהילת יוזמות הסיוע בצפון" ואנחנו היינו הצינור דרכו נכנסו רוב הבקשות לאופרצייה הצפונית. אני עושה סיור עם אייל במבנה המרשים של האופרציה הצפונית שהספיק מאז לעבור פעמיים דירה, יש כאן נגרייה שבונה ריהוט לחיילים לשטח, יש כאן מפעל לרשתות צל, יש כאן חבר'ה שפורקים מכשירי כושר ודסק שמתנהל כמו חדר מלחמה אמיתי. מדפים עם המון ציודים ומוצרים ועוד כמה דברים שאייל יסביר לי בהמשך מה הם. המון אקשן. אז איך מגיעים מאופרציה שעושה מיפוי טלפוני וחיבורים וירטואליים למערך פיזי פעיל כמו זה שאני רואה כאן? המון עבודה, רעיונות מקוריים ואנשים מחויבים. בשלב מאוד מוקדם הפכנו מדסק החוץ לחמ"ל פרוייקטים. זה התחיל מיחידת תותחנים שביקשה קרשים לבנות מחסה אחרי הגשם הראשון, הם רצו לשים את המחסה ליד הקנה כדי שיהיה להם מקום יבש בין ירי לירי. הפתרון עבורם היה שלדי סוכות נחלים במקום קרשים וברזנטים במקום ניילונים שחשבנו לספק בהתחלה וכך נולד מבצע "סוכות לתותחנים". זה לא כל כך הצליח להם, בפעם הראשונה שירו פגז המחסה עף מההדף, אבל הרעיון תפס ונוצר ביקוש מטורף למוצר בכל הצבא. באותו שלב במלחמה החשש מהחורף המתקרב מצד אחד והמחסור באוהלים בצבא לסדרי גודל כאלו של כוחות הפך אותנו למאוד מבוקשים ואת המוצר שלנו ללהיט, שינינו את שם המוצר ל"כיפת ברזנט" ובנינו מערך מורכב שענה על ביקושים הגבוהים וסיפק עד סוף החורף 1800 "כיפות ברזנט". הפרויקט הזה הוליד עוד פרויקטים רבים. במסגרת פרוייקט החורף שקראנו לו "אחים בגשם" ייצרנו מחסות מהרוח ("כיפת רוח") בצורת חממות וקמינים מחביות וזווילי פגזים, קראנו לפרוייקט "אח (קמין) לנשק", ציידנו חיילים בכל חוסר שהיה וסיפקנו ביגוד טרמי, מוצרי חימום ומזון. עשינו מבצעים ייחודיים לנשים לוחמות ותומכות לחימה עם ציוד יעודי לנשים, קראנו לזה "נשים בקנה", הן עפו על זה. סיפקנו ליחידות הצבאיות 19,000 סופטשלים נגד גשם במסגרת "מבצע מלביש". היה גם "מבצע פק"ל" לפקלי קפה, הצרכים מהשטח לא פסקו וגם הרעיונות המקוריים זרמו. טיפלנו בכולם, בחיילים בודדים, בפצועים, בדרום, בצפון, בבסיסים ובשטח, אפילו בנינו כיתות לימוד בשטח לסטודנטים במילואים ולמילואימניקים שרצו לעבוד מרחוק, "עובדים ולומדים במדים". נתנו פתרונות כוללים ונקודתיים, היריעה קצרה מלהכיל, עשייה שלא נגמרת וממלאת אותך כל יום מחדש. בעונת המעבר עשינו פרוייקט שדאג לרוח החיילים, "רוח צה"ל" בו בנינו ספריות עם ספרים וסימניות, פינות ישיבה לשטח וחדרי כושר עם ציוד כושר בפרוייקט שנקרא "כושר קרבי". עכשיו אנחנו בעיצומו של פרוייקט הקיץ שלנו שנקרא "חם"ל בקיץ" ודואגים להנעים במעט ולקרר לחיילים שלנו את הימים החמים עם ציוד ומשקאות קרים, עם מפעל לרשתות צל שהקמנו במרלו"ג ואפילו אוטו גלידה שמחלק שלגונים וטילונים בפרוייקט שקראנו לו "מבצע של"גון" וכבר שימח אלפים רבים של חיילים וחיילות בכל הגזרות, הבסיסים ושטחי האימונים. מרשים מאוד, לכל מה שאתה מספר צריך המון כ"א ותקציבים. קשה להאמין אבל הפעילות הכל-כך ייחודית הזאת מושתתת כולה על מתנדבים , תרומות ורעיונות יצירתיים. צריך לעבוד בזה 24/7, אתה מתחזק את זה וממציא עצמך כל פעם מחדש אבל מבחן התוצאה אומר שזה אפשרי. במתנדבים יש לנו את הצוות הקבוע שזה אנשי הדסק הלוגיסטי שמתנדבים במשמרות פעמיים - שלוש בשבוע ומתפעלים את כל העסק, אנחנו תמיד צריכים שם עוד אנשים. לצידם יש את המתנדבים היומיים שמגיעים פעם בשבוע ועושים כל מה שצריך. יש את הצוות הטכני שמוציאים לפועל את כל השיגעונות שלי ונותנים פתרונות טכניים, בונים ונוסעים בכל הארץ להתקנות, יש את הנגרים החובבים שמגיעים למשמרות בנגרייה ובונים פינות זולה, ספריות ועוד ויש את אנשי חטיבת השינוע, שבלעדיהם העסק הזה לא זז לשום מקום, אנשים נהדרים שתורמים את רכבם, זמנם וגם מממנים את הדלק בנסיעות בכל רחבי הארץ, מגיעים לחזיתות הלחימה בדרום ובצפון ולכל נקודה שצריך להוביל אליה או ממנה. לגבי תקציב אז יש תקציב מוגבל לרכש ויש הרבה אלתורים ומיחזור. אנחנו מפעילים פרויקט שנקרא "תיירות מרלו"ג" במסגרתו אנחנו מקבלים קבוצות מהארץ ומחו"ל ליום שמתחיל בסרטון על הקמת החמ"ל האזרחי, מצגת המראה את הדברים המאוד מיוחדים שקורים כאן בצפון וסיפרתי לך עליהם ואז הם משתלבים בעבודה התנדבותית למען החיילים בפרויקט התורן, עכשיו זה ייצור רשתות צל וממש בקרוב נחזור שוב ל"כיפות הברזנט" המפורסמות. ומה לגבייך, המשפחה, הפרנסה? אני בסדר גמור, אני מוצא סיפוק רב בעשייה הזאת, כבר כמה שנים שהמאבק על דמותה של המדינה ממלא חלק נכבד בחיי והרבה פעמים בא גם על חשבון הפרנסה והמשפחה, אבל המטרות של לדאוג לעתיד הבנות שלי ועתיד הילדים של כולנו שיוכלו לחיות במקום טוב כמו שאנחנו גדלנו, נראה לי הדבר הכי חשוב בעולם. מאז ה 7 לאוקטובר הכל מקבל משנה תוקף והעשייה הזאת כרגע היא באמת העיקר, בבית יש הבנה ואני גם משתדל לעשות באלאנס, זה התארך מעבר לכל מה שחשבנו ולמעשה לא רואים את הסוף ועכשיו גם הצפון מתחמם. לגבי פרנסה אני בסדר, בחודשים הראשונים זו היתה התנדבות מלאה עם עזרה מחברים, אח"כ כשגם הארגון ראה לנכון התחלתי לקבל שכר והיום אני צריך קצת השלמות אז לקחתי עבודה ואני עובד בסופי השבוע בנגרייה. כרגע המצב פסימי וכנראה שאנחנו עוד לא הגענו לתחתית, אין אופק, לא לחטופים , לא למפוני הצפון ולא למלחמה בעזה, הממשלה מתעלמת מהאזרחים, מנותקת, המצב הכלכלי מחמיר, ההסברה לא קיימת ויחסי החוץ שלנו בשפל חסר תקדים. אבל ויש אבל, ההיתגייסות האזרחית האדירה הזאת זה אופטימי וגם אחרי כל ירידה יש עליה. אני חייב להיות אופטימי כי בשביל זה אני נלחם, אני גם שייך לארגון אופטימי, אנחנו בחמ"ל האזרחי כאן כדי להישאר גם אחרי המלחמה ולהמשיך לעשות למען החברה כדי לעזור לה להיבנות מחדש כחברת מופת. אחרי כל העשייה שלנו יש לנו את היכולת, הרצון וההון האנושי לקחת את זה צעד קדימה. אנחנו במגמה של להפוך מארגון סיוע לארגון שינוי, סיפקנו דשן ועכשיו נשקה במים ונעזור לקהילות לצמוח ולגדול. אני מאמין ששנה מהיום אנחנו במגמה הפוכה, של צמיחה, של חברה מחלימה ונקווה לימים של שקט כבר בקרוב, לחזרה של כל החטופים הביתה והסכמים אזוריים שיביאו שקט ושגשוג.